מה קורה כשדברים לא קורים כמו שתכננו?!..

מכירים את זה שיש לכם תסריט מסוים בראש, אתם מתכננים תוכניות, מתקדמים קדימה – ואז מגיעה המציאות .. והיא וכל כך אחרת....

את מועד הטיסה לפלורידה תאמנו כך שנגיע שבוע לפני שהלימודים מתחילים. שבוע זה בדיוק הזמן שאנחנו צריכים כדיי "לתקתק" עניינים ולהתמקם, חשבתי לעצמי. לקנות רכב, לשכור דירה, לדאוג לריהוט ואביזרים.. עד שהלימודים יתחילו כבר נהייה מסודרים.

אז זהו, שלא..

בפועל, הדברים לא הלכו חלק ב כ ל ל....

הבום הראשון הגיע עם חיפושי הרכב. הסתבר שהתקציב שחשבנו עליו לא מאפשר לקנות רכב שגם נוסע.. ויש להכפיל את התקציב (לחץ.. רק הגענו וכבר חורגים מהתקציב..) מעבר לזאת, נתקלנו בכמה סוחרים מפולפלים שניסו למכור לנו רכבים שנראו מעולים והתגלו כגרוטאות משופצות (אז עכשיו אנחנו כבר חשדניים לגבי כל אחד..) וכמובן לקח לנו זמן ללמוד ולהבין איך עובד פה תהליך הקניה (מסתבר שזה שונה.. הכל שונה... ולנו אין מושג...).

עבר שבוע, לא מצאנו רכב.. הוספנו עוד שבועיים של רכב שכור.. עוד חריגה בתקציב.. לחץ... הלימודים התחילו – עוד לחץ... עברו 3 שבועות, ויש!! בשעה טובה קנינו רכב תותח! :-)

הבום השני הגיע עם חיפושי הדירה. מה הבעיה?! חשבתי לעצמי, הרי אני אלופה ביצירת מציאות. לימדתי מאות אנשים איך לזמן דברים לחיים שלהם ואני יודעת שהכל אפשרי, רק צריך להגדיר בדיוק מה אנחנו רוצים, להתכוונן ויש דירה תוך שבוע, לא?!...

אז זהו, שלא..

רק להבין איפה אנחנו רוצים לגור לקח לנו יותר מחודש.. מה עדיף? קרוב לבית הספר או קרוב למרכז העיר? איזה שכונה בטוחה ונעימה ולאיזה שכונות לא כדאי להתקרב? מה חשוב לנו יותר, גודל ואיכות הבית או גובה השכירות? ואיך זה שכל הבתים הרבה יותר יקרים ממה שחשבנו למרות שבדקנו וביררנו הכל מהארץ ("המחירים קפצו מאוד בחודשיים האחרונים, דירות נחטפות" אמרו לנו כל המתווכים..)

ובתוך כל זה, שאלת השאלות – איפה נישן?! אז מצאנו דיור זמני לחודש עד שנתארגן. ואחרי חודש, מצאנו עוד דיור זמני לעוד חודש עד שנתארגן.. ואז, מצאנו דירה! איזה התרגשות!! היא אומנם יקרה יותר ממה שרצינו.. היא אומנם רחוקה יותר מבית הספר.. ועדיין היא מרווחת, האזור מצוין ואנחנו כבר חייבים בית...

עברנו!!

תוך כמה שעות כל הדברים שלנו כבר היו מסודרים בארונות (רק כשחיים על מזוודות במשך חודשיים מצליחים להעריך את הדברים הקטנים שיש בכל בית..) תוך יומיים, כבר התארגנו על ריהוט והבית היה כמעט מאובזר לגמרי. רק שהייתה בעיה אחת שלא הצלחנו לפתור... היה בבית ריח חזק ולא נעים... זיהנו את זה מההתחלה כמובן, אבל, מכיוון שבדיוק צבעו את הבית וניקו אותו עם חומרים מאוד חזקים – הנחנו שברגע שנכנס ונאוורר את הבית תוך כמה ימים הריח יתנדף (כמו שקורה בכל בית צבוע..). אחרי 5 ימים שנינו התחלנו להרגיש מאוד לא טוב.. כנראה שהריח נבע מעובש...

עזבנו... שוב אין בית... עוד דיור זמני... משבר.

זמן לחשבון נפש.. מה קורה פה? איך זה שדברים לא הולכים בקלות? מה אנחנו לא רואים? למה אנחנו יוצרים את המציאות הזאת? איך אפשר בכלל לקבל תשובות כשהכל כ"כ טעון ומופעל... ומה עושים עם כל הלחץ והסטרס הזה שעכשיו נכנסים גם לדינמיקה בינינו ומשפיעים על הביחד שלנו...

הרעיון היחיד שהיה לי בתוך המקום הטעון הזה היה להתחיל להסתכל על מה שכן עובד. על מה שכן הלך לנו חלק. על הדברים הנפלאים שקרו לנו מהרגע שהגענו ולא רק על זה שכלום לא הולך לנו וכלום לא מסתדר...

וככה, מתוך ההתבוננות, ראיתי שבאמת לא הכל שחור ובאמת קרו גם דברים נפלאים: מאז שהגענו לכאן נתקלנו בהרבה אנשים טובים בדרך שיצאו מגדרם ועזרו לנו מאוד כמעט בכל דבר! הכרנו גם 2 משפחות ישראליות שמהר מאוד הפכו למקור תמיכה אמיתי, ממש כמו משפחה ועזרו לנו להתאקלם ולהרגיש יותר בבית. הצלחנו לסדר את ענייני ביטוחי הבריאות בצורה חלקה והרבה יותר מוצלחת וחסכונית ממה שחשבנו שאפשרי.. ועוד הרבה נקודות אור קטנות בדרך..

המשכתי להתבונן, ראיתי שזה לא נכון שאין דירות, הרי ראינו דירות.. פשוט פסלנו אותן כי הן לא התאימו לנו, ואולי גם בגלל שלא ממש ידענו מה אנחנו רוצים.. ויותר מזה, עם הדירה הקודמת לא ממש הקשבנו לאינטואיציה.. משהו הרגיש שם לא נכון מההתחלה.. פשוט הלחץ שאין לנו איפה לגור ניהל אותנו...

וככה, ככול שהתבוננתי יותר, ככה הלחץ השתחרר יותר והמיקוד חזר. הבנתי שזה לא משנה למה וכמה התברברנו בדרך, שחבל לבזבז כ"כ הרבה אנרגיה ומשאבים ב"חפירות" כדי לנסות להבין ולנתח את הדברים. במקום זה, אפשר פשוט לקבל את זה שדברים לא תמיד קורים כמו שאנחנו רוצים (גם אם אנחנו לא מבינים למה..) , שלדברים יש את הקצב שלהם (גם אם ציפינו ורצינו שזה יהיה שבוע ולא 3 חודשים..) ושבמקום להביט לאחור ולהיות מתוסכלים מכל מה שלא עובד, אפשר להעביר את הפוקוס קדימה, עם אנרגיה חדשה, נחישות ואופטימיות – ולמצוא דירה.

תוך שבועיים מצאנו ועברנו לבית שלנו :-)

הוא אומנם קטן יותר ממה שרצינו, ועם זאת הוא בייתי, יש בו אנרגיה מופלאה, הוא קרוב לבית הספר, הוא בדיוק בתקציב שלנו ואנחנו מרגישים בו הכי בבית :)

עכשיו, כשהתמקמנו, פתאום יש זמן ומרחב לעשות כל מני דברים שתכננתי, כמו למשל, לכתוב בלוג...

נשתמע בהמשך,

חיבוק גדול מפלורידה,

שלכם,

חגית

נ.ב. כן... עדיין קיץ פה!! ;-)