לחיות רחוק

כשרק יצאנו לדרך עם הפרוייקט לנסוע לפלורידה ולהגשים חלום, אני מודה, לא הקדשתי בכלל מחשבה למשמעות של לחיות רחוק. הייתי כ"כ שקועה בלהניע את החלום הזה קדימה, כך שכל מה שהעסיק אותי היה קשור למטרה הסופית – לגרום לזה לקרות.

עם הזמן, גם השהות כאן הופכת לשיגרה... ואיתה כל החוויות שכרוכות בלחיות רחוק – רחוק מהמשפחה, רחוק מהמקום המוכר, רחוק מאוד!!

הכי קשה זה המרחק מהמשפחה. האמת, לא צפיתי את הקושי הזה בכלל... תמיד הייתי מאוד עצמאית וקנאית לפרטיות שלי, וכשנסענו ידעתי שנהייה בקשר טלפוני כך שהמרחק לא היה נראה לי חשוב או רלוונטי.. אבל בפועל זה אחרת. זה קשה.

זה קשה כשיש ארועים משמעותיים שאני לא יכולה להיות בהם (כשאחותי ילדה, כשאחי התארס, כשחברה קרובה איבדה אמא...), זה קשה בחגים כשאין את הארוחות המשפחתיות, זה קשה שצריך תמיד לתזמן את השיחות לשעות הבוקר כי בערב (כשאני פנוייה יותר..) כולם בארץ כבר ישנים עמוק.. וזה הכי קשה מאז שאייל החמודי נולד. התמיכה המשפחתית חסרה. ללמוד מהניסיון שלהם, לשתף ולחלוק את כל הרגעים הקסומים כשכל יום הוא מגלה משהו חדש, להרגיש את הקושי שלהם, הגעגוע, הרצון להיות חלק.... זה קשה.

גם הביקור בארץ בקיץ לא היה קל... הגענו לחודשיים, כשהגענו זה היה נראה לי המון זמן... מספיק זמן כדי להספיק ה-כ-ל !!... אז זהו, שלא. להתרגל לשעון ולאנרגיה של הארץ (לחץ!!), להיות עם המשפחה כמה שיותר, לפגוש את כל החברים, ללמד שני קורסים, לעשות מלא סידורים בירוקרטיים שחייבים ועוד כמה ארועים משפחתיים – כל זה עם תינוק בן חודשיים שיצא מהשיגרה שלו... זה היה מאתגר.

שלא תבינו אותי לא נכון – היה מדהים!! כל דבר שעשינו היה כיף גדול! המשפחה, החברים, הקורסים.. טוב, הסידורים קצת פחות ;-) התרגשנו מאוד! המפגשים היו איכותיים ומעצימים.. אבל האינטנסיביות הייתה קשה. הרגשנו במרדף אחרי הזמן ולא הספקנו חצי ממה שרצינו באמת.. כשחיים רחוק רוצים לדחוס חוויות של שנה שלמה בביקור אחד של כמה שבועות... ואתם יודעים מה, ברור לי שבביקור הבא זה יהיה בדיוק אותו הדבר.. הרי אין סיכוי שאוותר על משהו מהחוויות האלה... :)

לחיות רחוק לפעמים מרגיש מאוד לבד. כשגרים קרוב, רק הידיעה שאפשר מרגיעה. שאפשר להיכנס לאוטו ולפגוש אנשים קרובים, שאפשר לקפוץ לרגע לחברים, שאפשר להיתקל במכר ברחוב, שאפשר להכיר אנשים חדשים.. שאפשר. גם אם לא עושים עם זה כלום, רק הידיעה שאפשר יוצרת נינוחות. כשחיים רחוק הידיעה שאי אפשר לפעמים חונקת.. נכון, אפשר להכיר אנשים חדשים כאן, מקומיים.. אבל זה לא אותו הדבר. זה לא מרגיש כמו בית.

לא תמיד הכל נוצץ וזוהר כשיוצאים להגשים חלום. נכון, יש את החוויות החדשות ואת הסיפוק שממלא בכל פעם שמצליחים להתקדם עוד שלב קדימה. יחד עם זאת, כמעט בכל הרפתקאה יש גם את האתגרים והרגעים הקשים. החוכמה היא לדעת לקבל אותם, ללמוד מהם ולהוציא מזה את הכי טוב שאפשר.

יש גם יתרונות בלחיות רחוק. אנרגיה אחרת, שפה אחרת, מנטליות אחרת, נופים אחרים... כשחיים רחוק מתחילים להסתכל על הדברים אחרת, שום דבר כבר לא ברור מאליו. היתרונות והחסרונות של כל מקום הופכים להיות מאוד בולטים, כך שמעריכים הרבה יותר את היתרונות וסבלניים הרבה פחות לחסרונות של כל מקום...

זה עוזר לנו להבין מה אנחנו רוצים, מה חשוב לנו, איפה אנחנו בוחרים לשים את האנרגיה שלנו, מה סדרי העדיפויות שלנו, איך אנחנו רוצים שהחיים שלנו יראו בלי קשר למקום בו אנחנו נמצאים. בעצם זאת הזדמנות לקחת את מה שטוב בכל מקום ולשלב אותו בחיים שלנו. כך למשל גילנו שאנחנו אוהבים את השקט שיש פה בעיירה המנומנת הזאת, וכבר לא ברור לנו מאליו שכשנחזור נגור דווקא בגוש דן הסואן...

לחיות רחוק זאת גם חוויה מאפשרת. המרחק הזה מאפשר פסק זמן מהחיים. פסק זמן שבתוך השיגרה והמרוץ הרגילים לא מתאפשר. פסק זמן להתכנסות פנימה, התבוננות, התגבשות - ללא הסחות דעת. זה מאפשר לי להתפנות לאמהות, ליצור סדנאות חדשות, לפתח רעיונות חדשים, לגבש את העתיד שלי.. לעשות את הדברים בדרך שלי, ועל זה אני מודה מאוד!

יש ימים (כמו היום..) כשהרחוק מרגיש רחוק מ א ו ד ... ויש ימים שהחוויות החדשות של המקום החדש תופסות את תשומת הלב והרחוק מרגיש פחות נורא...

כך או כך – לחיות רחוק זאת חוויה מעצימה, מלמדת ובעיקר מאוד מקרבת! וכן, למרות הרגעים הקשים היא עדיין בהחלט מומלצת ;-)

חיבוק גדול מרחוק,

שלכם תמיד,

חגית