עכשיו כבר אפשר לספר....
- Jan 10, 2016
- 2 min read
אחרי שדיברנו על ההתמודדות עם הנסיעה לפלורידה ועל ההתאקלמות הראשונית כאן, יש עוד פרט קטן שעדיין לא ציינתי.. ממש ימים ספורים לפני הנסיעה שלנו נוספה התמודדות נוספת מסוג אחר לגמרי. בשיא האריזות, הפרידות, הלחץ, הפחדים, הסידורים האחרונים... גילינו שאני בהריון!! :)
ובאביב הקרוב, בשעה טובה ומוצלחת אנחנו הופכים לראשונה בחיינו להורים!
תקופה של שינויים מכל כיוון אפשרי...
נושא הפיריון והרצון להיות הורים היה מאוד טעון עבורינו בשלוש השנים האחרונות. מצד אחד, לאורך כל הדרך ליוותה אותי אמונה מוחלטת וידיעה ברורה שזה קורה - שהולכים להיות לנו ילדים. ומצד שני, עובר חודש ועוד חודש ועוד חודש.. והינה חלפנה לה שנה, ועוד שנה וזה עדיין לא קרה..
לחץ. שעון ביולוגי. טיפולים – קונבנציונאלים עם כל מה שכרוך בכך, וגם אלטרנטיביים עם כל מה שכרוך בכך.. וזה עדיין לא קרה.
הקושי היה גדול מנשוא. לחיות במשך יותר משלוש שנים בידיעה שבטח עוד שבועיים נגלה שאני בהריון ולהתאכזב. הקושי לתכנן את החיים קדימה, כי הינה עוד רגע אני בהריון, להקפיא תוכניות ולהשאר תקועים במקום. בלי ההריון המיוחל, בלי התקדמות משמעותית בתחומים אחרים בחיים ועם הרבה מאוד תסכול.
בשלב מסויים הגיעה ההבנה שאי אפשר להמשיך לעצור את החיים בהמתנה להריון שיגיע. שאי אפשר להמשיך להימנע מלהיכנס לפרוייקטים חדשים, לתחומים אחרים, להתחיל דברים שמצריכים משאבים ואנרגיות. הרגשתי שבסופו של דבר אנחנו יוצאים קרחים משני הצדדים, בלי ילדים ובלי שום דבר אחר שמשמעותי לנו.
על האפשרות לנסוע לפלורידה דיברנו כבר לפני שלוש שנים וסיכמנו יחד שכרגע הריון זה הכי חשוב. שנשים את הפרוייקט של פלורידה בצד, נכנס להיריון ובחופשת הלידה ניסע יחד לפלורידה להגשים את החלום. מה יותר קלאסי מזה, חשבתי לעצמי.. ממלא בחופשת הלידה אני מפסיקה לעבוד וזה יאפשר לי להתרכז באמהות בשנה הראשונה אחרי הלידה.. מושלם!
אך כשהזמן עבר ועבר, ואין הריון ואין נסיעה.. ואין שום תוכניות קדימה הגיעה ההחלטה להפסיק לחכות. להתקדם קדימה עם מה שחשוב לנו, ולסמוך על היקום שמה שצריך לקרות יקרה.
זה לא היה פשוט בכלל. בכל זאת, ממרומי גיל 42, להפסיק טיפולי פוריות ולנסוע.. הפחדים הציפו אותנו – האם זה נכון? ומה אם אנחנו עושים טעות איומה ואין דרך חזרה? ואם נפספס את הרכבת... יחד עם הפחדים היה גם קול קטן בפנים שאמר – אולי זה בדיוק מה שיגרום להכל להסתדר? אולי ברגע שניסע, נחליף אווירה, נוף, שיגרה, מדינה – משהו יפתח וזה יקרה? ואם זה כן יצליח? ואם לא???....
הדחף לנסוע היה חזק יותר. החלטנו שבמידת הצורך תמיד אנחנו יכולים לעשות גיחה לארץ לשבועיים שלושה של סבב טיפולים. ניסע, נתמקם ונראה מה קורה.
רק רגע אחד לפני הנסיעה, בחודש האחרון שלנו כאן, כשהכל היה כ"כ טעון ועמוס, החלטנו לעשות עוד סבב טיפולים אחד. לא היה קל, זה היה אחד החודשים היותר מורכבים בחיי... האיש שלי חיזק אותי ותמך כל הזמן "ניסיון אחרון, יצליח או לא יצליח אנחנו נוסעים"
הצליח!!
באהבה גדולה,
שלכם,
חגית
Comments